שאב

ש - שאב (Shaav):

‏‎ישוב קדום בגליל.

במלחמה על יודפת, מספר לנו יוסף בן מתתיהו:

״אלעזר בן שמי יליד הכפר שאב בגליל, ודבר גבורתו לשם ולזכר עולם. כי הרים אבן גדולה מאד והשליך אותה בכוח גדול מראש החומה על מכונת הרעש (של הרומאים), ואחרי זה קפץ לתוך מחנה השונאים... וכל האנשים ראו עין בעין את מעשה גבורתו״ (מלחמות היהודים).

מקור נוסף המשייך את שאב למקורותינו:

קראנו בשבת שלפני פסח את פר׳ ״צו״:

״וזאת תורת זבח השלמים״, מדרש ויקרא רבה מביא דיוני חז״ל בהקשר של שלמים - שלום:

״ר׳ מני דשאב ור׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי: גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב״ה מביאן על ישראל חותמין בשלום: בקריאת שמע - פורס סוכת שלום, בתפילה (שמונה עשרה) - עושה שלום, ובברכת כהנים - וישם לך שלום. כל אלו בברכות. מנין שגם בקורבנות מביא הקב״ה עלינו ברכות טובות ונחמות? מהפסוק: ״זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״... (ויקרא רבה פר׳ צו).

״ד״א: כי תבואו אל ארץ מושבותיכם״, אמר ר׳ זכאי דשאב, אמרו ישראל לקב״ה... בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכם? אמר להם הקב״ה... נתתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכולם מן המקרא והבן יורש את האב, לכך אני קורא אותה ארץ מושבותיכם״ אלו הם דברי ר׳ זכאי דשאב (במדבר רבה).

אגב: המרחק בין *שאב* לסכנין - דרך הכבישים של היום - כשעת רכיבה על חמור.

בשאב נמצאה מצבת קבורה של יהודי: ״הגביר החכם המרומם רבי שמואל אשין זלה״ה נקבר ביום שבעה לחודש אייר שנת תתקנ״א... תנצב״ה.

כיום - שאב - הכפר שעב, הנמצא בשולי נחל חילזון בתחתית היישוב גילון.