ימה

י - ימה

חורבת ימה - הלוא היא יבנאל - של חז״ל ושל ימינו.

הגמ׳ בירושלמי דנה בענין - עיירות מוקפות חומה או הסמוכות להן - מימות יהושע, לעניין קריאת מגילה האם מוקפין או פרזים.

״לבני נפתלי יצא הגורל הששי... ויהי גבולם מחלף מאלון בצעננים ואדמי הנקב ויבנאל עד לקום ויהי תצאותיו הירדן״

(יהושע י״ט).

ומסביר הירושלמי שגם אלה הסמוכות מנה יהושע: ״מסייע לר׳ יוסי בן חנינה, ויהי גבולם מחלף וגו׳...

חלף מאילון = איילון, בצעננים = אגנייא דקדש, ואדמי דמן הנקב = ציידתא, ויבנאל = כפר ימה" (ירושלמי, מגילה, א׳).

ימא מוזכרת גם ב: ״ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה איש כפר דימא" (נדרים נ״ז).

אם כן, יתכן שהאמורא ישמעאל בא מימא שלנו, אם כי התוס׳ במקום אומר: ״שהיה דר בכפר שהיה עומד על שפת הים״.

כך או אחרת, יבנאל של ימינו נקראה בראשיתה ימה.

נמצאה במקום שרידיה של אמת מים שהובילה מים ממעיינות קטנים הנובעים במדרונות של רמת סירין לכוון נחל יבנאל של ימינו.

אבני ביהכ״נ בימה מצאו את דרכן אל מבנים שונים במושבה ובבית הקברות שלה.

באחת מחצרות המושבה נמצאת אבן עליה חקוקה המנורה.

אחד מוותיקי המושבה זוכר שראה גם אבן עליה חקוקים שריגי גפן.